החלטה בתיק הפ"ב 10384-01-13

1.                  המבקש (" הקיבוץ") עותר לביטולו - או לחלופין להחזרתו לשם תיקון - של פסק בוררות שניתן ביום 21.10.12 על ידי המוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית (" המוסד לבוררות") בתיק מס' 1923/11 (" פסק הבוררות").

          לאחר שעיינתי בכתבי הטענות (הצדדים הסכימו שפסק הדין יינתן על יסוד החומר הכתוב) אני מחליט לדחות את הבקשה.

רקע

2.                  המשיבים הם חברי הקיבוץ, וכחלק מהליך שנודע בכינוי "שיוך דירות" הועברו להם הזכויות הקנייניות בבית שבו התגוררו (תקנון השיוך צורף כנספח 3 לבקשה). העברת הזכויות נעשתה על פי הסכם בין הקיבוץ לבין המשיבים שנחתם ביום 15.2.08 (נספח 4 לבקשה) (" הסכם השיוך").

3.                  במועד כלשהו (מכתבי הטענות לא ניתן להסיק את המועד המדויק, וככל הנראה מדובר בשנת 2006 או בסמוך לה) התגלו סדקים בביתם של המשיבים, והם טענו כי האחריות להם היא על הקיבוץ. בשנת 2009 קיבלו המשיבים חוות דעת מקצועית של ד"ר באסם ש. חזן (" חזן") שבה חיווה את דעתו בנוגע לסיבה להיווצרות הסדקים והמליץ על נקיטת אמצעים למניעת החרפתה של הבעיה (נספח 5 לבקשה). משלא הגיעו הצדדים לכלל הסכמה בנושא האחריות לסדקים, לפיצוי בגינם ולנקיטת האמצעים לתיקונם, הם פנו למוסד לבוררות אשר מינה שלושה בוררים: ה"ה י' חלבי מקיבוץ הסוללים, יו"ר (" חלבי"); א' שריף מקיבוץ גשר הזיו וגב' ר' כרמי מקיבוץ יחיעם (" הבוררים"). בתוך כך גם חתמו הצדדים ביום 21.8.11 על הסכם בוררות (נספח 6 לבקשה) (" הסכם הבוררות"). כאן המקום לציין כי הפנייה למוסד לבוררות היא פועל יוצא של סעיף 113(ב) לתקנון הקיבוץ (נספח 15 לבקשה) ושל סעיף 20 לתקנון השיוך (נספח 3 לבקשה). 

4.                  בפסק הבוררות קבעו הבוררים שעל הקיבוץ לשאת בעיקר האחריות לנזקים, וכי העלות הכרוכה בכך תתחלק בין הצדדים באופן שהקיבוץ יישא ב-90% מהעלות והמשיבים יישאו ב-10%. הבוררים הורו גם שהתיקונים יתבצעו תוך שנה וחצי מיום מתן פסק הבוררות.

הטענות

5.                  הקיבוץ טוען שבהליך הבוררות ובפסק הבוררות נפלו פגמים המקימים לו עילות ביטול מכוח סעיף 24 לחוק הבוררות תשכ"ח-1968 (" החוק"). לטענתו, חלבי והמומחה שמונה על ידי הבוררים נפגשו עם המשיבים וסיירו איתם בסביבת ביתם מבלי שנלווה אליהם נציג מטעם הקיבוץ, ובכך הופרו כללי הצדק הטבעי כמו גם הוראת פריט י"ב לתוספת הראשונה לחוק והוראת סעיף 6 בהסכם הבוררות. נטען גם כי בכך חרגו הבוררים מסמכותם ולכן מתקיימת עילת הביטול  לפי סעיף 24(3) לחוק, וכן לפי סעיפים 24(4), 24(9) ו-24(10) לחוק.

6.                  עוד נטען שחוות הדעת שעליה סמכו הבוררים את פסק הבוררות, חוות דעתו של המומחה שהם מינו, אינה מהימנה שכן נראה שחלקים משמעותיים שלה הועתקו מחוות דעתו של חזן. נטען גם שלקיבוץ לא ניתנה זכות טיעון ראויה, שכן הבוררים לא נתנו בידי הצדדים אפשרות לסכם את טענותיהם בכתב או בעל פה, דבר הנוגד את הוראת סעיף 11 לכללי המוסד לבוררות. טענה נוספת של הקיבוץ היא שהבוררים לא בדקו את תקנון השיוך המהווה, יחד עם תקנון הקיבוץ, הסכם מחייב בין הקיבוץ לחבריו. לטענת הקיבוץ, פסק הבוררות עומד בניגוד להוראות תקנון השיוך והסכם השיוך, ומשפסקו הבוררים בניגוד לאלה מהווה הדבר חריגה מסמכותם.

7.                  הקיבוץ טען גם שפסק הבוררות מהווה עיוות דין והוא מנוגד לתקנת הציבור שכן הוא מטיל על הקיבוץ חיובים כספיים כבדים, בניגוד לתקנון השיוך ובהתעלם מחוות הדעת מטעם הקיבוץ. בכך נוצר תקדים שלפיו הקיבוץ עלול להימצא אחראי לנזקים בבתי החברים לאחר שאלה נרשמו בשם החברים מכוחו של הליך השיוך. בכך, לטענת הקיבוץ, מתקיימת עילת ביטול לפי סעיף 24(9) לחוק הבוררות.

8.                  המשיבים טוענים שבנסיבות העניין לא מתקיימת כל עילת ביטול שהיא, ולכן יש לדחות את הבקשה. לטענתם, טעמים של מדיניות שיפוטית שנקבעה בפסיקה עקבית מצדיקים את דחיית הבקשה והותרת פסק הבוררות על כנו.

9.                  לגופן של טענות הקיבוץ טוענים המשיבים כי אין בהן ולא כלום, מפני שהבוררים לא מנעו מן הקיבוץ את זכותו להביא את דבריו, וכן מפני שהפגישה ללא נוכחות נציג הקיבוץ התקיימה לאחר שניתנה לקיבוץ הודעה על הכוונה לקיימה, ואחד מנציגי הקיבוץ בבוררות הודיע שלא יוכל להשתתף בה אולם נציג אחר של הקיבוץ ייטול בה חלק. העובדה שבסופו של דבר התקיימה הפגישה ללא נוכחות נציג של הקיבוץ אינה עולה כדי פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, מה גם שחלבי נתן בידי הקיבוץ אפשרות להביא את דבריו בפני המומחה שמונה על ידי הבוררים, וזאת קודם שתימסר חוות דעתו של המומחה.

10.              המשיבים טוענים גם שהקיבוץ מנוע מלעורר את טענת חוסר הסמכות בשלב הזה, והיה עליו למחות בזמן אמת הן על קיום הפגישה בהעדר נציג הקיבוץ והן על ליקויים אחרים שלדעתו עולים כדי חוסר סמכות. משלא עשה כן יש לראותו כמי שהשלים עם התנהלות הבוררים, ואין לאפשר לו לטעון לביטול פסק הבוררות אחרי שזה ניתן.

11.              המשיבים מוסיפים וטוענים כי הבוררות התנהלה בהתאם להסכם הבוררות (נספח 6 לבקשה), לכללי הבוררות של המוסד לבוררות (נספח 16 לבקשה) ולהוראות התוספת הראשונה לחוק, ועל פי כל אלה לא נפל פגם בהליך הבוררות וממילא אין כל עילה לביטולו. בקשר לכך טוענים המשיבים כי גם סעיף 26(א) מצדיק את דחיית הבקשה, שכן בפסק הבוררות לא נגרם כל עיוות.

דיון

12.              בפתח הדברים יש לזכור את המסגרת הנורמטיבית שביסוד הליך הבוררות. סעיף 20 לתקנון השיוך (נספח 3 לבקשה) קובע כי " כל סכסוך ו/או מחלוקת הקשורים ו/או הנובעים מהסדר זה ו/או נספחיו ו/או מהחלטות הקיבוץ ו/או מוסדותיו המוסמכים הקשורות להסדר זה, ו/או לאופן יישומו, יוכרעו בהליך בירור פנימי שייקבע בהחלטת הקיבוץ, ולרבות על דרך גישור, ובמקרה שההליך הנ"ל לא פתר את הסכסוך יכריע בו המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית. תקנות ההתאגדות של הקיבוץ יתוקנו בהתאם".

13.              סעיף 113(ג) לתקנון הקיבוץ (נספח 15 לבקשה) קובע כי " סכסוך אישי (הנובע מיישום החלטת האסיפה בעניינו של החבר) בין הקיבוץ ובין חבר הקיבוץ או סכסוך בין חברים בקיבוץ, יוכרע על פי הסכמה בין הצדדים על ידי בורר שימונה על ידי המוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית בהתאם לתקנונו...". 

14.              כללי הבוררות של המוסד לבוררות (נספח 16 לבקשה) קובעים, בחלקם הרלוונטי, כך:

" ג)        ניהול הבוררות